בס״ד

"הבשר תלוי בחבלים" – מערכת הפאשיה כרשת חובקת גוף חלק א

המאמר בא לפרש את אחד המושגים היסודיים והבסיסיים ב"ספר הרפואות" של אסף הרופא , העוסק ברפואת המרות, וליצור חיבור בין הרפואה היהודית המסורתית לרפואה המערבית.

תקציר

מאמר זה עוסק "בחבלי הגוף" , בלשון של אסף הרופא בספר הרפואות. ספר הרפואות של אסף הרופא מחולק לשבע חטיבות, כאשר המבנה הפנימי של כל חטיבה משתנה בהתאם לנושא. החטיבה הראשונה עוסקת בעקרונות הרפואה היהודית בתפיסה פיזיו־פילוסופית, ומציגה בפני הקורא את יסודות השיטה: אנטומיה תפקודית, פיזיולוגיה, ארבעת היסודות, ארבע האיכויות, ארבע המרות והמערכת הפיזיו־אנרגטית של הגוף. חטיבה זו בנויה ממשניות קצרות וארוכות, המהוות תמצית מרוכזת של ידע רחב. המשנה שעליה מתבסס מאמר זה נקראת "אלה תולדות הליחה" ומופיעה בספר הרפואות של זיסמן מונטנר ובשם "ספר הרפואות של אסף הרופא – המאמר על "תכונות המזונות" של פרופסור זהר עמר, על פי כתב יד מינכן 231, עמ’ 159, פרק כ"ד משנה 40.

מבוא

מאמר זה מבקש להראות כי התפיסה המודרנית של הפאשיה אינה חידוש מנותק מהידע הרפואי הקדום, אלא מהדהדת הבנה מסורתית עמוקה המצויה כבר בכתבי הרפואה היהודית הקדומה, ובראשם ספר הרפואות של אסף הרופא.

הרפואה היהודית המסורתית אינה רואה בגוף האדם אוסף של איברים נפרדים, אלא מערכת מורכבת של רקמות, איברים ומערכות בעלות שפה משותפת ויחסים הדדיים, הנשענת על תבניות פיזיו-אנרגטיות של יסודות, איכויות ומרות. התהליכים הפיזיולוגיים, הפתולוגיים והטיפוליים מתוארים בה לא כתגובות מקומיות בלבד, אלא כהתרחשויות מערכתיות המושפעות מזרימה, קיפאון, חום, קור, לחות ויובש.

רק בעת האחרונה החלה הרפואה המערבית לשוב ולגלות את חשיבותן של רשתות חיבור ותיווך בגוף, ובראשן מערכת הפאשיה. מערכת זו, שבעבר נחשבה לרקמת עטיפה פסיבית, מתוארת כיום כאיבר בפני עצמו: רשת רציפה, חיה ודינמית, האחראית ליציבה, לתנועה, לתחושה ולתקשורת בין מערכות הגוף.

כדי להבין את ההקבלות שהמאמר מנסה לעשות בין הרפואה היהודית שבספר הרפואות של אסף הרופא למושגים מסוימים ברפואה המערבית המודרנית, צריך להכיר את היסודות עליהם נשענת הרפואה היהודית ובניהם רעיון "השלמות והכוללניות" העומד ביסוד כל מחשבתו הרפואית של אסף הרופא האומר : אין האדם נתפס אצלו כגוף מבודד, ואף לא כאוסף איברים וכוחות הפועלים זה לצד זה במקרה, אלא כבריאה שלמה, הקשורה במבנה אחד כוללני שמחובר עם כל סדרי העולם. המשנה "אלה תולדות הליחה" מתארת את העיקרון של תלות מערכתית כרשת תיווך ויציבות מבנית־אנרגטית, ובלשון הספר "חבלים ומיתרים", שמבטא באופן ברור את רעיון השלמות. הרפואה של אסף מבוססת על רעיון הכלליות וההיכללות: האדם הוא בריאה שלמה, יחידה אורגנית אחת, הקשורה במבנה אחד שמתפקד בצורה אחידה ומסונכרן עם כל סדרי העולם והטבע.

מניתוח עומק מסתבר שהמונח "חבלי הגוף" שאסף הרופא מדבר עליו במשנה הנ"ל מזכיר מאוד את מה שהיום הרפואה המערבית מכירה כמערכת הפאשיה, שהיא רשת מבנית־תפקודית חובקת גוף. ונראה שיש כאן חיבור בין תפיסות הרפואה היהודית המסורתית לבין ממצאי האנטומיה והפיזיולוגיה המודרניים.

המאמר מציג את הדמיון של מערכת הפאשיה למונח "חבלים ומיתרי הגוף" שבספר הרפואות כהמשך טבעי של תפיסה מסורתית זו אל תוך הידע הרפואי העכשווי, ומראה שלפי תכונותיה של הפאשיה מדובר במערכת שמקיפה, עוטפת ומחזיקה את כל רקמות הגוף, המצויה בצומת שבין שלושה יסודות: יסוד העפר, יסוד המים ויסוד הרוח, וזאת בגלל תכונותיה: יציבות, דחיסות, אטימות, גמישות, תנועה, החלקה, זרימה ותקשורת. את הקשר של מערכת הפאשיה "לחבלי הגוף" צריך להבין דרך התבנית של ארבעת  היסודות שעליהם               מושתתת כל התפיסה הפיזיו-פילוסופית הרפואה היהודית. מי ומה הם ארבעת היסודות?  אש, רוח, מים ועפר. הם אינם יסודות כפשוטם אלא ביטוי של תכונות פיזיקליות ופיזיולוגיות של החומר. היסודות הרוחניים באים לידי ביטוי בתכונות אנרגטיות של החומר שדומות מאוד לתכונות האש, הרוח, המים והעפר שאנו מכירים בעולם הגשמי, לכן הם נקראים בלשון זו שהיא מובנת לנו.

החידוש המרכזי המחבר בין מסורת "חבלי הגוף" למדע המודרני של מערכת הפאשיה טמון בגילוייו של ד"ר ז'אן-קלוד גימברטו על הפאשיה, המגלה שהיא מערכת רב-חללית האחראית על תחושה, על כאב (מערכת העצבים), על תפקודים מסוימים של מערכת החיסון ועל מערכת של ויסות נוזלי הגוף. תפקודה התקין של הפאשיה תלוי מצד אחד בדחיסותה וחוזקה, ומצד שני בלחותה ובגמישותה. גילויים אלו מתחברים למושגים המסורתיים של יסודות ואיכויות, ולקשר שבין שיבוש מזגי של יסוד העפר ויסוד המים לבין מצבי כאב כרוני ופיברומיאלגיה. לבסוף מוצעת מסגרת קלינית יישומית לאבחון ולטיפול, הנשענת על ראייה מערכתית של הגוף כיחידה שלמה, שכל חלקיה קשורים ותלויים זה בזה במערכת יחסים תפקודית מסונכרנת.

מהי פאשיה?

הפאשיה היא רשת רציפה של רקמת חיבור חיה, חובקת גוף, העוטפת, חודרת ומקשרת בין כל מבני הגוף: שרירים, עצמות, איברים פנימיים, כלי דם, עצבים ותעלות נוזלים. היא אינה רק "מעטפת" או חומר מילוי, אלא מערכת תיווך פעילה בעלת תפקיד מרכזי ביציבות, בתנועה, בתחושה, בהולכת כוחות ובתקשורת בין מערכות הגוף.

הפאשיה משלבת חוזק מבני שמגיע מיסוד העפר, לצד גמישות מבוקרת שמגיעה מיסוד המים ו"מהלחות השורשית". היא מחזיקה את ה"טונוס" של רקמות ותעלות הגוף ומאפשרת העברת מתח ותנועה, ובו בזמן מאפשרת החלקה, זרימה והתאמה לשינויים. גילויים אלו מתקשרים לשני מונחים יסודיים ברפואה היהודית: "הכוח המחזיק" שנוצר מיסוד העפר ואחראי לדחיסות, אטימות, יציבות וקשיחות של הרקמות, ומסייע גם בכיווצן בשעת הצורך בהתאם לתפקידיהן של אותן רקמות; ולצד הקשיחות והאטימות נמצאת הלחות והגמישות של הרקמות, המאפשרת להן להתרחב ולאפשר מעבר נוזלים, שהוא "הכוח הדוחה" (אחת מארבעה הכוחות הביו-פיזיקליים שמניעים את כל התהליכים המטבוליים בגוף) הכוח הדוחה נוצר מיסוד המים ומהלחות השורשית.

הפאשיה עשירה בקולטני תחושה וכאב, משתתפת בוויסות נוזלים ובתגובה חיסונית, ומגיבה לשינויים מכניים, תרמיים ורגשיים. במבט מערכתי, הפאשיה מהווה את רשת החיבור והנשיאה של הגוף כולו זאת התשתית שעליה "תלוי הבשר", בלשונו של אסף הרופא.

פרק א: "אלה תולדות הליחה": החבלים, הגידים והשלם

לשון המשנה:  "ואלה תולדות הליחה, המררה הולידה את הליחה, והמררה נולדה מן הגידים, והגידים שבגוף הם מיתרי הגוף, נולדים מן החבלים, והם אחוזים בציפורני הידיים והרגליים… הבשר תלוי בחבלי מיתרי הגוף."

מה הם החבלים של הגוף ?  במשנה כתוב " והגידים שבגוף הם מיתרי הגוף, נולדים מן החבלים... הבשר תלוי בחבלי מיתרי הגוף."                                                                    החבלים והמיתרים אינם מתוארים כרצועות אנטומיות בלבד, אלא מייצגים תכונה מיוחדת וייחודית של החומר: איכות מזגית־מבנית החיונית והכרחית לתפקוד ולקישור של כלל האיברים. מדובר תכונה אנטומית פיזיולוגית מורכבת הכוללת: קשיחות לצד גמישות, יציבות וחוזק לצד רכות, אטימות והצמדות לצד בררנות, טונוס ומתיחה לצד הרפיה.

מה הם הגידים ?  המילה “גידים” בהקשר שבו אסף הרופא משתמש בה במשנה היא שם צופן רחב. אין היא מתייחסת אך ורק לגידים המחברים שריר לעצם או לרצועות שלדיות, אלא כוללת את כלל הרקמות המחזיקות והעוטפות: תעלות, סיבי שריר, מחיצות בין איברים, וכלל מערכות ההולכה שבתוכן זורמים דם, לימפה, מרות וכוחות נוספים. 

פרק ב : יסוד העפר כתכונה מאחדת של הרקמות החזקות

יסוד העפר הוא הקטן בכמות בגוף האדם יחד עם זאת הוא היסוד חשוב וחיוני מאד מפני שמקנה לרקמות הגוף, ובעיקר לרקמות החזקות והקשות, תכונה ייחודית אחידה ומשותפת: חוזק מבני יחד עם גמישות מבוקרת; רקמה אטומה יחד עם קרום בררני; היכולת לשאת עומס מתמשך; היכולת לעטוף ולהגן על קבוצה גדולה של סיבים המסודרים ברקמה; ויכולת ליצור דופן של איברים ותעלות. תכונות אלו של יסוד העפר יוצרות את ההבחנה בין רקמה רכה לרקמה קשה, בין רקמה חדירה לרקמה שאינה חדירה, ובין רקמה מכווצת לרקמה רפויה. בזכות יסוד העפר יכולות רקמות אלו לשמש תעלות יציבות שאינן מתקפלות, שאינן קורסות ואינן נסגרות לחלוטין, בדומה לצינור בעל דפנות חזקות המאפשר זרימה רציפה ומתמשכת.

פרק ג : מן החבלים והמיתרים אל מערכת הפאשיה

המעבר מן השפה של אסף הרופא אל השפה של האנטומיה המודרנית אינו מעבר מתפיסה מיסטית אל תפיסה מדעית, אלא מעבר משפה איכויות אנרגטיות ומזגים לשפה מבנית־פונקציונלית. החבלים והמיתרים, כפי שהם מתוארים במשנה, אינם איבר מסוים אלא עיקרון ארגוני: רשת נשיאה, חיבור והולכה שעליה תלוי הבשר כולו. עיקרון זה מוצא את מקבילו הישיר במושג המודרנית של מערכת הפאשיה.

הפאשיה היא לא מעטפת, אלא מערכת . במשך שנים רבות נתפסה הפאשיה בספרי האנטומיה כרקמת עטיפה פסיבית, שיש להסירה כדי לראות את השריר האמיתי, תפיסה זו השתנתה מן היסוד בעשורים האחרונים. כיום מתוארת הפאשיה כמערכת רציפה, תלת־ממדית ודינמית של רקמת חיבור, העוטפת, מחברת וחודרת את כל מבני הגוף: שרירים, עצמות, איברים פנימיים, כלי דם ועצבים.

הפאשיה היא רשת נשיאה ומתיחה מקביל מודרני "לחבלים״ שאסף מדבר עליהם במשנה .  אין מדובר באוסף של שכבות נפרדות, אלא ברשת אחת רציפה, שבה שינוי מקומי התקצרות, הידבקות או עומס משפיע על אזורים מרוחקים. במובן זה, הפאשיה אינה “עוטפת” את הגוף, אלא מחזיקה אותו מבפנים. כאן נחשף הדמיון העקרוני לניסוחו של אסף הרופא: " הבשר תלוי בחבלי מיתרי הגוף." הבשר אינו עומד בפני עצמו; הוא תלוי ברשת נשיאה ומתיחה, המהווה מקביל מודרני "לחבלים".

אחד המושגים המרכזיים בפיזיולוגיה המודרנית של הפאשיה הוא עקרון ה־Tensegrity  פירושו שילוב של מתח ויציבות. המונח Tensegrity שילוב של המילים Tensional ו-Integrity מתורגם לעברית בשמו העברי הרשמי: שלמות מתיחתי.

מדובר בעיקרון הנדסי ומבני שבו המבנה שומר על היציבות והצורניות שלו לא באמצעות דחיסה כמו לבנים המונחות זו על זו, אלא הודות לרשת רציפה של אלמנטים מתוחים כמו כבלים או חבלים שמחזיקים אלמנטים קשיחים מבודדים.

בעולם האנטומיה והרפואה, המושג המורחב Biotensegrity ביו-טנסגריטי משמש לתיאור האופן שבו גוף האדם עומד יציב יחד עם גמישות והיכולת לשאת עומסים עצומים מבלי להתפרק. השלד שלנו לא באמת מחזיק את עצמו כמו עמוד אבנים, אלא "צף" בתוך רשת מתיחה רציפה של רקמות חיבור מע' הפאשיה Fascia שמעבירות כוחות בצורה שקולה לכל אורך הגוף.

לפי עיקרון זה, הגוף אינו נשען על שלד נוקשה בלבד, אלא מתקיים במערכת מתחים מאוזנת בין רקמות מתוחות לרקמות דחוסות. זהו ניסוח מדעי מדויק למה שאסף הרופא מתאר בשפתו כ״חבלים״ ו״מיתרים״: רשת מתוחה שנושאת עומס, שומרת על צורה ומאפשרת תנועה ללא חסימות או הצרת דפנות התעלות. אלו הן תכונות מובהקות שיסוד העפר מקנה בחיבורו עם יתר היסודות אש, רוח ומים והן באות לידי ביטוי בכל רקמות הגוף: הרכות והספוגיות לצד הקשות והאטומות.

פרק ד : פאשיה הגדרה אנטומית ומבנה מיקרוסקופי

הפרק הזה מהווה מסגרת אנטומית משלימה ממבט הרפואה המערבית על מערכת הפאשיה. כדי להבין את משמעות הביטוי "הבשר תלוי בחבלי מיתרי הגוף" בהקשר אנטומי מודרני, יש להקדים תיאור קצר של מערכת הפאשיה כפי שהיא מוכרת כיום במדעי הרפואה. הפאשיה היא מערכת רציפה של רקמת חיבור צפופה המשתרעת לכל אורך הגוף, עוטפת ומחברת בין שרירים, גידים, איברים פנימיים, עצבים וכלי דם. מבחינה אנטומית מקובל לחלקה למספר שכבות עיקריות: פאשיה שטחית, פאשיה עמוקה, פאשיה ויסראלית שעוטפת איברים ופאשיה פריאטלית שעוטפת את דופני כלי דם ותעלות ; כולן בנויות מרשת של סיבים קולגניים ואלסטיים בצפיפות משתנה. רשת זו אינה משמשת מעטפת פסיבית בלבד, אלא מהווה מערכת תומכת ומתווכת בין מבני הגוף השונים, ומשתתפת בהולכת כוחות, בייצוב מבני, בוויסות נוזלים ובהעברת מידע תחושתי.

                                                                                                                                                   1 - רקמת החיבור: קולגן, אלסטין וחומר היסוד

ליבת הפאשיה מורכבת בעיקר מסיבי קולגן (יסוד העפר) המקנים חוזק ועמידות למתיחה, יחד עם סיבים אלסטין (יסוד המים) המאפשרים גמישות מקומית והתאמה לשינויי עומס. הפיברובלסטים הם תאי רקמת החיבור המצויים ברקמה זו ומייצרים את המטריצה החוץ־תאית. המטריצה החוץ-תאית היא רשת חלבונים הממוקמת מחוץ לתאים ומקיפה אותם, ומהווה את ה"פיגום" התומך ברקמה, הכולל קולגן, אלסטין וחומצה היאלורונית. חומצה היאלורונית ממלאת את המרווחים שבין שכבות הפאשיה ויוצרת שכבת סיכה ביולוגית המאפשרת החלקה בין שכבות הרקמה.

מבנה רב־שכבתי זה מאפשר תנועה חלקה בין שכבות הפאשיה, ומבטיח העברת עומסים מכאניים בצורה יעילה. במצבים דלקתיים, שינוי בהרכב החומצה היאלורונית (שמזכירה מאד את "הלחות השורשית" שברפואה היהודית בגלל תכונתה האנטומית ותפקודה הפיזיולוגית) עלול להפחית את יכולת הסיכוך בין הרקמות השונות ולהגביר את החיכוך בין השכבות, מצב המתבטא לעיתים בהגברת נוקשות הרקמה ובירידה ביכולת ההחלקה בין שכבותיה. בנוסף לפיברובלסטים, מצויים ברקמה גם תאי מערכת החיסון, תאי אנדותל ותאים סנסוריים שונים, המשתתפים בתהליכי תגובה חיסונית ובוויסות תחושתי.

2 - כלי דם ולימפה

הפאשיה עשירה בכלי דם זעירים ובמערכת לימפתית מיקרוסקופית, ומשמשת מסגרת תומכת למערכת ההובלה הפריפרית של הגוף. היא תומכת בעורקים, בוורידים, בכלי לימפה וברקמות עצביות העוברים בתוכה. לדוגמה, באזור התעלה הקרפלית בשורש כף היד, הרטינקולום הפאשיאלי (היא רצועה רחבה ועבה של רקמת חיבור סיבית הנמתחת לרוחב שורש כף היד ויוצרת את גג התעלה הקרפלית) משמש מבנה מגן ומייצב לעצב המדיאני (העצב האמצעי שעובר באמצע כף היד). עיבוי או דלקת של הרצועה הנ"ל יוצרים לחץ על העצב המדיאני, והם הסיבה לתסמונת התעלה הקרפלית.

 3 -  עיצבוב סנסורי (עצבים חושיים) ומוטורי (עיצבוב תנועתי)

עצבים חושיים (סנסוריים) מקשרים בין השכבה החיצונית של הגוף למוח, ותפקידם להעביר גירויים מהאינטראקציה עם הסביבה החיצונית לעיבוד במוח (כיוון צנטריפטלי מהחוץ למרכז). עצבים מוטוריים (תנועתיים תפקידם) להעביר פקודות תנועה מהמוח לשרירים (כיוון צנטריפוגלי מהמרכז לחוץ).       מחקרים עדכניים הראו כי הפאשיה העמוקה מאוכלסת בצפיפות גבוהה של סיבים עצביים קטנים. סיבים אלו כוללים קולטני כאב וקולטני לחץ ומתיחה.

הם מעבירים מידע תחושתי ממקורות מכאניים שונים ותורמים לתחושת שמאפשר לגוף לדעת מיקומו במרחב ללא עזרת הראייה , זהו מידע שמגיע למוח מקולטנים הנמצאים בשרירים , בגידים ,בקפסולות מפרקיות והעור . במילים אחרות הפאשיה היא חלק ממערכת החישה הפנימית שסוקרת ובוחנת את מצב הרקמות, המתיחה והלחצים הפועלים בגוף בכל רגע נתון. ממצאים אלו הרחיבו את ההבנה שמע' הפאשיה היא לא מערכת תמיכה פסיבית אלא מערכת תחושתית פעילה.

פרק ה : תפקודים פיזיולוגיים של מערכת הפאשיה

מערכת הפאשיה אינה רק מבנה אנטומי תומך, אלא מערכת פעילה בהעברת כוחות, בוויסות תנועה ובהולכת נוזלים.

 1 - חיזוק והעברת כוחות ועומסים – יסוד העפר וכוח המחזיק

הפאשיה מתפקדת כמעין “שלד רך” של השרירים: היא מחברת בין השריר לשלד ומאפשרת העברת כוח לא רק דרך הגידים אלא גם דרך רקמת החיבור הסובבת את השריר. מחקרים הראו כי הפאשיה מפזרת עומסים מכאניים בין קבוצות שרירים ויכולה לשאת מתחים משמעותיים, ובכך למנוע עומס יתר נקודתי.

2 - מערכת הולכה רב־מישורית – יסוד המים וכוח הדוחה

שכבות הפאשיה יוצרות מערכת מרווחים בין־רקמתיים המאפשרים זרימה של נוזלים כגון לימפה ונוזל בין־תאי. תנועת הפאשיה והשינויים במתח הרקמה משפיעים על: שינוע נוזלים, ניקוז מטבולי וויסות לחצים בין-רקמתיים. בנוסף, החיכוך המינימלי בין שכבות הפאשיה מאפשר העברת עומסים מכאניים בצורה חלקה תוך הפחתת פגיעה ברקמות הסובבות.

3  -  הגנה וייצוב מבני

הפאשיה משמשת מעטפת מגן לעצבים, כלי דם וכלי לימפה, וכן משתתפת ביצירת מעטפות מפרקיות כגון הקפסולה המפרקית. בנוסף, היא מסייעת בפיזור זעזועים מכאניים ושומרת על רציפות מבנית של מערכות הגוף תפקוד שניתן לראות בו מקבילה אנטומית למושג המסורתי של "חבלים ומיתרים" המחזיקים את הגוף.

4  - מנגנון חישה ומשוב

הפאשיה מהווה רכיב מרכזי במערכת המשוב התחושתית־מוטורית. הנוירונים המצויים בה מגיבים ללחץ, למתיחה ולשינויי עומס מכאניים. מחקרים מצביעים על תפקידה המרכזי בפרופריוספציה וכן בכאב מיו-פאשיאלי תסמונת כאב שרירי־שלדי הנובעת משיבוש ברקמת החיבור. הכאב המיו-פאשיאלי מהווה חלק משמעותי ממקרי הכאב הכרוני של מערכת השריר והשלד, ולכן הפאשיה מהווה מוקד חשוב בטיפולים פיזיותרפיים ובטכניקות טיפול ידניות.

פרק ו : מסגרת השוואתית - מן החבלים אל הפאשיה

כדי להבין את החיבור בין הרפואה היהודית המסורתית לבין האנטומיה המודרנית, יש להבחין בין שפות תיאור שונות ולא בין עקרונות שונים. הרפואה המסורתית מדברת במונחים פיזיו־אנרגטיים של איכויות, מזגים ויסודות; הרפואה המודרנית מדברת במונחי מבנה, רקמה ופונקציה. אך שתיהן מתארות אותו עיקרון: רשת נשיאה ותיווך חובקת גוף. מה שאסף הרופא מכנה "חבלים" ו"מיתרי הגוף", מתואר כיום במונח פאשיה לא כזהות לשונית, אלא כהמשגה מודרנית של אותו עיקרון תפקודי.

פרק ז : "לא נס לחו": סוד הלחלוחית השורשית וחבלי הגוף

גילוייו של ד"ר ז'אן-קלוד גימברטו חשפו כי הפאשיה אינה בנויה משכבות שטוחות, אלא ממיליארדי בועיות קטנות המכונות "וואקולות", המוקפות בסיבי קולגן ומתנהגות ככאוס מאורגן המאפשר תנועה והחלקה. בתוך וואקולות אלו שוכן הנוזל הבין-תאי (Interstitial Fluid) המורכב ממים וחומצה היאלורונית, המייצג נאמנה את המושג "הלחות השורשית" שהרפואה היהודית מדברת עליה כמרכיב בסיסי וחיוני לקיום הגוף. הלחות השורשית, יחד עם החום הטבעי, הם שני המרכיבים החיוניים וההכרחיים ביותר לקיום הגוף. הלחות השורשית משמשת כחומר סיכה ביולוגי המאפשר לחבלים להחליק זה על גבי זה ללא חיכוך הרסני. הלחות השורשית היא חומר הגלם הראשוני והבסיסי וההכרחי ליתר נוזלי הגוף, אחת הדרכים העיקריות להפוך מחומר גלם למרכיב ייעודי היא ספיגת לתוך מערכת הלימפה, שהיא אחת הנוזלים שנוצרים ממרת "הליחה" , המשמשת כמערכת וויסות חום וניקוז מותרות מן הגוף.

פרק ח : הלחות השורשית, מערכת הפאשיה ותהליך ההזדקנות

תהליך ההזדקנות ברפואה היהודית הוא התהליך של התקררות החום המולד והתייבשות הלחות השורשית. כאשר האדם מתבגר, הנוזל שבוואקולות שבמערכת הפאשיה הופך לצמיגי וקשיח, ה"חבלים" מאבדים את המתח הטבעי שלהם, ונוצרות הידבקויות המגבילות את התנועה ויוצרות כאב כרוני. שמירה על ה"עדנה" והגמישות בגיל המבוגר מחייבת אותנו לתחזק את המעיין הפנימי הזה דרך תנועה רב-ממדית המזרזת את חידוש הנוזלים. כפי שנאמר על משה רבנו "לא כהתה עינו ולא נס לחו",  כך מסר לנו אסף הרופא את המפתח לבריאות ארוכת ימים. ההבנה שחיוניות הגוף תלויה בזרימה בלתי פוסקת של לחות איכותית וממוזגת בתוך רשת החבלים. כדי לשמור על מזגה של הלחות השורשית צריך לנהל אורח חיים בריא, תזונה מתאימה לגיל, מנוחה ובעיקר אימון נכון. אימון המשלב החזקות איזומטריות לחיזוק הקולגן ותנועות זורמות לשימון הרקמה, מבטיח שהגוף יישאר במצב של "יציבות דינמית", שבו תהליכי האנטרופיה (ההתפרקות) של רקמות נדחקים מפני חיות המבנה.

פרק ט : המחלה בראיית הרפואה היהודית                                                                                        

מן ההיבט של הרפואה היהודית המסורתית, מחלה וכאב אינם נתפסים כאירוע נקודתי בלבד, אלא תוצאה של שיבוש בשרשרת התפקודית, עצירה, קיפאון או שינוי במזג הטבעי של הרקמות הפוגע ביכולתן לתווך בין היסודות, האיכויות והמרות. מכאן נובעת גם המסקנה הקלינית,  טיפול בכאב כרוני ובפרט במצבים כגון פיברומיאלגיה ודלקות מפרקים למיניהם  אינו יכול להסתפק בהתמקדות בסימפטום המקומי, אלא עליו לשאוף להשבת המזג הטבעי של הרשת כולה באמצעות חימום מבוקר, תנועה רכה, מגע מכוון וצמחי מרפא שמחממים מלחלחים ומגמישים את הקור והיובש של יסוד העפר. בסופו של דבר, הפאשיה מתגלה כגשר חי בין מסורת עתיקה לידע מודרני, עדות לכך שהשפה הסמלית של הרפואה היהודית אינה נחותה מן המדע בן זמננו, אלא מציעה מפת הבנה מערכתית של הגוף.

פרק י - אפילוג: "הבשר תלוי בחבלים"

המאמר ביקש להראות כי מה שנוסח בלשון עתיקה וסמלית בספר הרפואות של אסף הרופא "הבשר תלוי בחבלי מיתרי הגוף" אינו דימוי פואטי בלבד, אלא תיאור מדויק של עיקרון מבני תפקודי עמוק, הגוף אינו אוסף איברים נפרדים, אלא מבנה שלם אחד הנתמך ומתוּוך באמצעות רשת חובקת גוף של חיבור, נשיאה ותקשורת. הפאשיה, כפי שהיא מתוארת כיום במחקר האנטומי והקליני, מתגלה כרשת עצומה ומסועפת מאוד: מערכת של "חבלים ומיתרים" המחברת בין יסוד העפר שמקנה "לחבלים ולגידים" יציבות, חוזק, גבול וצורה לבין יסוד המים שמקנה "לחבלים ולגידים" תנועה, זרימה, וויסות תחושה , וויסות נוזלים ותקשורת. הפאשיה מאפשרת הולכת כוחות, ויסות מתחים ועומסים, וויסות נוזלים, העברת מידע תחושתי וחיסוני ושמירה על רציפות תפקודית בין כל מערכות הגוף.



מקורות:                                                                                                                                                                                                                               פרופסור זיסמן מונטנר ספר אסף הרופא, פרק כ״ד משנה 40.

פרופסור זהר עמר ספר הרפואות — מאמר תכונות המזונות, עמ’ 159, כתב יד מינכן 231.

Schleip, Robert et al. “Fascia as a Body-Wide Communication System.”

Benias, Neil et al. “Structure and Distribution of the Human Interstitium.” Scientific Reports (2018).

Stecco, Carla. Functional Atlas of the Human Fascial System. Elsevier, 2015.

Langevin, Helene M. “Connective Tissue: A Body-Wide Signaling Network?” Medical Hypotheses.

Benias, Neil et al. “Structure and Distribution of an Unrecognized Interstitium in Human Tissues.” Scientific Reports (2018).

Wilke, Jan et al. “Fascia as a Sensory Organ.” Journal of Anatomy (2019).

אוריאל ארי גורפינקל                                                                                                                                                                                                             חוקר הרפואה היהודית המסורתית, הרבליסט קליני ,ארומתרפיסט, רוקחות יהודית מסורתית אינטגרטיבית, נטורופת , מייסד המרכז לרפואה היהודית של אסף הרופא.